די לבזבוז – זמן למבנים ללא מזגנים
באחה״צ של יום קייצי התיישבתי בבית הקפה הקבוע, מספיג את אדי היום החולף אל תוך האספרסו. הופתעתי כי איזור ישיבה שהכרתי לא מרגיש נוח כבעבר. חישה מהירה גילתה כי הקיר לוהט למגע כמו אבן בזלת שנחה יום שלם בשמש. המזגן התאמץ להסתיר את המפגע אך זמזם בחוסר אונים אל מול קיר שפעל כתנור ראדיאטור רב עצמה.
בהמתנה להזמנה שלי יצאתי לחקור. היה עלי לאגף את הבניין ולהתגנב לכניסת ספקים בדרך לגלות את הצפוי מראש: מדובר בקיר חיצוני מבטון הפונה לכיוון צפון מערב.
השמש הקייצית השוקעת מקרינה חום ישיר על פני הטיח הגס, ובית הקפה, אשר כבר התחמם מיום שלם של שרב ישראלי טיפוסי, סבל כעת מתוספת אנרגיה בלתי רצויה לחלוטין.
החום העצום נראה אפילו לי כחריג, הקיר כולו הרגיש כמו תא חדר המנועים של ספינה ששרויה במאמץ יתר. מה שכנראה קרה הוא שהבטון, חומר צפוף בעל ״זכרון תרמי״, אגר את קלוריות השמש במשך כמה שעות, וכעת פולט אותן בעוצמה אל עבר כורסת הישיבה המועדפת עלי במסעדה כולה.
מקרים כאלה אינם נדירים בישראל. מרבית המבנים הקיימים בארץ אינם מתוכננים נכון לעמידה בעומסי חום. הדבר נגרם מתכנון ובניה בעידן ההתמכרות למזגנים, עד שכמעט כולנו חיים תחת אשליה שאי אפשר לחיות ללא אוושת הקור של המזגן בקיץ.
האמת רחוקה מאד. למעשה, ישראל היא אחת המדינות בהן ניתן לחיות בנוחות רבה ללא מזגנים או תנורים, ממש כל השנה. אנו חיים במרחב קו הרוחב 34 צפון, מיקום אידיאלי בו נעים בחוץ כמעט תמיד. בימים חמים במיוחד כל שנדרש הוא לרוב צל ומעט רוח, ואנו מרגישים נהדר.
קו הרוחב שלנו שייך למה שמכונה ״חגורת היין״, רצועת אקלים סובבת עולם אשר בה מגדלים גפנים ושותים יין. ישראל, קליפורניה, ספרד, איטליה, אוסטרליה וצרפת הן ארצות של גפן ושל יין, אשר מצויות במרחק דומה מקו המשווה. לא סתם הביטוי המקראי ״איש תחת גפנו״ מתייחס לשלווה ושלום תחת הצמח שהנו המאקלם האולטימטיבי: צפוף ומצל בקיץ, יבש ומעביר שמש בחורף. ייצור מטפס שהוא מערכת אקלים טבעית אידיאלית שהייתה כאן לצד האדם אלפי שנים לפני שהודלק המזגן הראשון בתל-אביב.
לא כל אחד מגדל גפן ולרוב האנשים אין חצר משלהם, ובכל זאת אפשר לתכנן ולבנות בתי ספר, משרדים ומבני מגורים אשר עושים שימוש מינימלי עד אפסי בחשמל יקר לקירור.
זה אפילו לא חייב לעלות יותר, שכן תכנון ״ירוק״ וחסכוני מתחיל בידע ולא בכסף. ראשית על מתכנני הערים והאדריכלים להכיר את האקלים באיזור התכנון, לשלוט במאפייניו ולדעת מה הן גישות התכנון המתאימות. ההתחלה היא תמיד ביישום גישות ״פאסיביות״, כלומר ללא מערכות חשמליות, חלקים נעים שעשויים להתקלקל או טכנולוגיות הדורשות תחזוקה.
בראש ובראשונה נבחנת הצבת המבנה ביחס לגרמי השמים, תוך התחשבות בקרינה, אור, רוח ונוף. לאחר מכן מתוכננת הצללה מתאימה לכל חזית בהתאם לתפקוד במבנה במהלך היממה. לבסוף מאופיין בידוד החום בקירות, בחלונות ובגגות, על מנת להגן על החלל מהתחממות.
בתור התחלה יש לחדול מלתכנן מבני ״אנטי אקלים״ כמו מגדלי זכוכית רותחים, דירות ללא בידוד חום, משטחי אספלט ובטון ההופכים לאיי חום אומללים וחלונות ללא צל.
מרכיבי תכנון חיוביים נפוצים שניתן לפגוש במבנים ללא מזגנים בישראל הם חלונות גבוהים לשחרור חום (״אוורור נוחות״), מצללות אופקיות לכיוון דרום, מיעוט חלונות למערב, שילוב חומרים בעלי מסה תרמית בריצפה, חלונות מבודדי חום, סכימת אוורור להסעת לחות וצינון, שימוש בחומרי גמר סופגי לחות ועוד.
ברמה העירונית חשוב להמנע מאיי חום באמצעות משטחים בהירים, איזורי גינון ועצים, לתכנן מסדרונות רוח לזרימת אוויר טבעי, להמנע ממפגעי סנוור ולהפחית את הלחות באוויר.
זוכרים ימי קיץ בהם נעים יותר לשבת בחוץ מאשר בבית? זהו האבסורד של תכנון לקוי, הנגרם מבתים שבמקום להגן עלינו מהאקלים מייצרים מלכודת חום נבזית.
משבר האקלים, עליית מחירי האנרגיה וגידול האוכלוסיה בישראל הם גורמים המבשרים תנאי קיץ קשים יותר משנה לשנה. הידע והטכנולוגיה קיימים, ויש לפעול בכל דרך על מנת לבנות מבנים קרירים בקיץ ללא זלילת חשמל וללא תלות מוחלטת במזגן.
שיהיה לכולנו קיץ נעים במבנים בריאים.
Responses