כולנו מסובים (לקראת אדריכלות רגשית חלק II)

הפוסט הקודם הנו הראשון בסדרה “אדריכלות רגשית“.
בפוסט זה אעסוק בצורת הבית והשפעתה על רגשות ותחושות הדיירים.
אדריכלות ללא אדריכלים – איך נראו פעם בתים?
בתי המגורים הראשונים היו עגולים. עובדה זו חוצה תרבויות ויבשות, מה שעשוי ללמד אותנו על התפישה ה״טבעית״ או האינטואיטיבית של האדם כלפי ביתו. בין אם היה הבית עשוי טיט וקש, עורות או לבני קרח, בכל התרבויות שקמו לפני ישובי הקבע הגדולים אפשר למצוא בעיקר בתים שצורתם עגולה.
איך מכניסים מקרר עגול לפינה ישרה
המעבר לחיים בעיר שלה חומה או גבול ברור וכן הצורך בדרכים וסדר עירוני מוכתב, אילצו לאמץ את הצורה הקומפקטית והנוחה לאריזה –  צורת המלבן. 

פינות הבית הישרות, המקודשות כל כך בתרבות שלנו, אינן אלא צורת דחיסה יעילה במיוחד לכמויות גדולות של בני אדם על פני אזורים קטנים. אף שדבר זה הנו אילוץ של העיר המודרנית, וסביר שלא ישתנה בקיצוניות בשנים הקרובות, אל לנו לשכוח את היתרונות והערכים הגלומים בבתים העגולים של ראשית החברה האנושית הכפרית/

תכנון הבתים היום נגזר באופן גורף מצורת הכבישים והרחובות ומהבניה בקומות. אנו רגילים כל כך לחשוב על הבית כקופסא מלבנית, שאיש אינו עוצר להעלות את השאלה, מהן ההשלכות הקוגניטיביות והרגשיות של בית שהוא זר כל כך לצורה הרווחת מאות אלפי שנים. 
להכניס את המעגל לביתיכם באמצעות בחירת הרהיטים וסידורם בחלל. שבו יחד, שבו קרוב, הביטו זה לזה בעיניים לעיתים קרובות. אזורים שנועדו להרגעות ומנוחה צריכים להיות רכים ועגלגלים, עוטפים ו״רחמיים״ בטבעם. מקומות בבית שתרצו שיעודדו ריכוז וחשיבה, יכולים להכיל קווים ישרים וגיאומטריה יותר נוקשה. 
 
לסיום, צירפתי הצצה לספר הסקיצות שלי, בנושא אדריכלות שצורתה אינה מלבנית.
 

Related Articles

Responses

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *